גיורא פוקח את עיניו, מתיישב ומסתכל סביב על מי האגם הכחולים שלפניו, על החול הלבן הרך שסביבם, עיניו עדיין כבדות מהשינה, נע יחד עם בטנו של שוג העולה ויורדת עם כל נשימה. הוא מסתכל לאחור אל שוג שעדיין שקוע בשינה עמוקה. הפה שלו פתוח, אוזניו פרושות לצדדים, וחדק אפור וארוך מתעקל על החול. גיורא מחליק מהבטן העגולה מטה אל החול, מתקרב לראשו של שוג. הוא נעמד ליד החדק הארוך, מבחין בפסים לבנים קטנים לאורך החדק האפור. הוא נוגע בהם בעדינות, מרגיש את המגע המחוספס של הצלקות הקטנות מתחת לאצבעותיו. הוא מלטף באהבה את החדק האפור ואחר מכניס יד לכיס מכנסיו ומפשפש בתוכו. הוא דולה מתוכו גירים צבעוניים, ומתחיל לעבור בצבעים על הצלקות הבהירות.
שוג זז מעט מהמגע המדגדג. הוא פוקח את עיניו ורואה את גיורא מולו, עיניו נצמדות אל מרכז הפנים, מבחינות בחדק הצבוע. החדק מתלפף במהירות סביב רגלו של גיורא, מניף אותו באוויר, גיורא תלוי כשראשו כלפי מטה, פניו מול עיניו של שוג.
"שוג, החדק שלך פועל." הוא אומר ברכות.
שוג שומט את גיורא על החול הרך, נעמד במהירות על רגליו. החדק הארוך, המעוטר בגווני ירוק, ורוד וכחול בהירים מתגלגל חזרה כשבלול ונצמד למצח הרחב, חוזר להיות כפי שהיה עד כה.
"עכשיו נשחק?" גיורא שואל.
אבל שוג רק פוסע לאחור, ואז פונה ממנו ומתרחק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה