גיורא ושוג תחת עץ תפוזים. שוג עומד על רגליו האחוריות, רגליו הקדמיות נשענות על גזע העץ, צווארו מתוח מעלה, שפתיו מתוחות קדימה, מנסות להקיף תפוז עגלגל וכתמתם.
"תביא לי! תביא לי!" מקפץ גיורא לידו בעוד שוג מצליח לתפוס את התפוז בין שיניו, מושך אותו לאחור. הענף מתכופף מטה אבל התפוז מסרב להתנתק. שוג ממשיך למשוך את התפוז עוד ועוד מטה עד שלבסוף התפוז ניתק מהעץ, שוג עף לאחור, נוחת על ישבנו. גיורא רץ לעברו, ממתין בשקיקה עם יד מושטת מעלה. שוג מפיל מפיו ליד המצפה עיסת תפוז מטפטפת, חסרת צורה. גיורא מעווה את פניו אל מול התפוז הלעוס למחצה שמטפטף על כף ידו ומגביה אותו חזרה אל שוג.
"אתה בעצם יכול אותו." אומר גיורא, ושוג רוכן לעברו, אוסף אותו חזרה לתוך פיו ובולע אותו במהירות. אחר יוצאת החוצה לשון ורודה וארוכה שאוספת טיפות מיץ מתוקות מהסנטר.
"אל תדאג. אני אביא לך אחד אחר." ממהר שוג להיעמד על רגליו, ושוב מייצב את רגליו הקדמיות על העץ, מותח את צווארו כמה שהוא רק יכול ומנסה להגיע לתפוזים שעל הענפים הגבוהים. לבסוף מניח את רגליו חזרה על הקרקע.
"אני לא מצליח." הוא אומר.
"תן לי לנסות." אומר גיורא. "תתכופף – אני אטפס עליך."
שוג מתיישב על האדמה. גיורא מניח רגלים על צידי הגוף של שוג תוך שהוא תופס באוזן הגדולה של שוג ובקווצת שערות, מושך בהן ומתחיל לטפס. הוא שולח רגל מעלה, מנסה להעביר אותה מעל לגבו של שוג, מושך בשערות חזק יותר, שוג נושך את שפתיו בדממה. גיורא מצליח סוף-סוף להתיישב על גבו של שוג ומיד נעמד על רגליו ומטפס על ראש הפיל.
"תפוס בשערות שלי שלא תיפול." אומר שוג ובעדינות רבה מתרומם לאט-לאט מעלה, נעמד חזרה על רגליו. גיורא מרים את ידיו ותופס בענף שמעל לראשו, ובתוך רגע נעלם בצמרת העץ. שוג מביט בדאגה מעלה, כל מה שהוא מצליח לראות זה עלים מרשרשים ותזוזות ענפים.
כמה רגעים אחר כך תפוזים מתחילים לצנוח מטה, מתגלגלים על האדמה, שוג אוסף אותם ברגליו לערימה גדולה וכתומה.
"נראה לי מספיק." אומר שוג, וכעבור רגע הראש החום מבצבץ החוצה מבין הענפים, בוחן את הערימה. הראש נעלם שוב בתוך הצמרת, ובמקומו מגיחות רגלים, מגששות באוויר. שוג ממהר להתייצב תחתן, מניח שוב רגליים קדמיות על העץ, מרים את חלק גופו העליון מעלה, מקרב את ראשו לרגלים הקטנות. הילד משתלשל החוצה מתוך הצמרת ומתיישב על הראש.
"'סתכל, 'סתכל איך אני מתגלש." אומר גיורא בעוד הרגליים הקדמיות של שוג נותרות על העץ, גופו יוצר מעין מגלשה. גיורא נשכב על הבטן כשהראש כלפי מטה, מתגלש במורד הגב של שוג. כשמגיע לקצה הוא מסיים בגלגול ומיד נעמד על רגליו.
"זה היה נהדר." אומר שוג בקולו האיטי.
גיורא ניגש לערימת התפוזים, שולף מתוכה תפוז ומתחיל לקלף אותו. שוג מתקרב אף הוא, רוכן אל הערימה ומקרב את ראשו אל התפוז העומד בראשה. הוא מנסה לתפוס בשפתיו את התפוז מבלי לדרדר תפוזים אחרים ולהקיף אותו מהצד בשפתיו. הוא שולח את הלשון הורודה החוצה, מנסה בעזרתה לגלגל את התפוז פנימה אל תוך הפה, מרוכז בכך כל כולו. התפוז כמעט ומחליק פנימה כשפתאום הוא נשמט מטה ואיתו ערימת התפוזים שמתפזרת לכל עבר. גיורא עוצר את קילוף התפוז, מביט על שוג שמנסה לאסוף בשקט את התפוזים חזרה, מבלי שגיורא ישים לב.
"חכה רגע," אומר גיורא וקם על רגליו, נעלם מאחורי העץ. כעבור רגע הוא מופיע, גורר אבן גדולה. אחר נעלם שוב מעיניו השואלות של שוג, חוזר הפעם עם ענף גדול ורחב. הוא מניח אותו על האבן הגדולה, יוצר נדנדה שצידה המרוחק ממנו מונח על האדמה, וצידה הקרוב אליו מונף באוויר. הוא לוקח תפוז, מניח אותו על הקצה המקורב לאדמה ונעמד מאחורי הקצה המורם.
"מוכן?" שואל גיורא את שוג.
"מוכן." עונה שוג, למרות שלא ידע בדיוק לְמה.
גיורא קופץ על קצה הנדנדה, הקצה השני מתרומם באוויר, מקפיץ את התפוז בקשת מעלה אל עבר שוג שעוקב במבטו אחר מעוף התפוז, לא זז ממקומו. התפוז עובר מעל לראשו של שוג, נוחת על הרצפה ומתגלגל כמה מטרים משם.
"היית אמור לתפוס את זה." אומר גיורא.
"הבנתי." אומר שוג. "עכשיו. עכשיו אני אצליח." והולך כמה צעדים לאחור, מתכונן.
גיורא מציב תפוז נוסף בקצה הנדנדה וניגש שוב אל הקצה השני המורם. הוא קופץ עליו, וגם התפוז הזה מתרומם באוויר, מעלה מעלה בקשת. שוג רץ לאחור, עוקב אחר מסלולו של התפוז, מקרב אליו את המצח ונוגח בו פעם אחת, מייצב אותו מעל ראשו, התפוז מקפץ מעלה. הוא נוגח בו פעמיים נוספות ולבסוף מגלגל אותו על מצחו, התפוז עומד יציב על מצחו הרחב של שוג, עיניו פוזלות פנימה, אל עבר התפוז.
"לא, עם הפה אתה צריך לתפוס," אומר גיורא.
שוג מעביר את מבטו אל גיורא, התפוז מתגלגל מהמצח לאדמה. "עכשיו, עכשיו הבנתי. הפעם אני אצליח."
ושוב גיורא קופץ על הקצה האחד של המקפצה, שולח תפוז נוסף באוויר. שוג רץ לאחור, עוקב אחר מעוף התפוז, קופץ באוויר בפה פעור אל עבר התפוז שנקלע ישר פנימה, מתגלגל במורד הגרון. שוג נחנק, נושם כמה נשימות חנוקות, משתעל. הוא דופק ברגלו הקדמית על החזה, מנסה להעלות את התפוז חזרה במעלה הגרון, נשנק, מצליח לבסוף להביא את התפוז חזרה לחלל הפה. הוא מגלגל אותו בפיו פעם אחת ובולע אותו חזרה.
"הצלחתי!" הוא אומר וממהר להתייצב שוב מול הנדנדה. "עוד הפעם!"
גיורא ממהר לשלוח באוויר תפוז נוסף ששוג תופס הפעם בקלות.
"וואהוו!" קורא גיורא. "בול פגיעה!!!"
לאחר רצף קליעות מוצלחות מתיישב שוג באפיסת כוחות.
"חם לי." הוא אומר. "אני צריך להתקלח."
"להתקלח?!" גיורא מעווה את פניו.
שוג מגרד ברגלו מאחורי האוזן הגדולה, ענן חול קטן בוקע מאחוריה. "אני מלא בחול."
"אבל עוד לא הספקנו לשחק." רוטן גיורא.
"נשחק אחר-כך." מציע שוג.
"טוב." אומר גיורא בטון שפוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה