כשאתה יוצא לטיול אתה לוקח בחשבון שהרים לא אמורים לזוז. אתה נזהר שלא להחליק, מתרחק מקוצים ושומר שלא יקרעו לך המכנסים. ההר הוא החלק הבטוח בסיפור.
אם כך, מה גורם להר ככל ההרים, ביום שאינו שונה מקודמו, לפקוח עין בוחנת?
כדי לאתר את הסיבה נתקרב אל ההר המכוסה לכל אורכו שפעת עצים, נעמיק פנימה בין סבכת ענפים עטופה רעמת עלים ירוקה, עד שנגלה שביל לא סלול העובר בין גזעים עבים ששורשיהם החזקים מחפשים מפלט החוצה מהאדמה. נתקדם לאורך השביל עד שנתקל בילד המטפס במעלה ההר, אינו ער לקיומה של עין, ואינו מודע להיותה פקוחה ועוקבת אחריו.
כאשר אבנים קטנות ורגבי אדמה מתדרדרים מטה לעברו הוא מתרחק לצד השביל ונותן להם לחלוף על פניו, מתהלך בינתיים על שורש עץ בולט, קופץ ממנו חזרה לשביל, מאתר אבן חדשה למקלע שלו. רעש חזק גורם לו להרים את מבטו ולגלות סלע עגלגל מתגלגל מטה, מרעיד את האדמה. הסלע חולף על פניו במהירות ונעלם במורד המדרון, מותיר את הילד תוהה לעצמו איך זה שהסלע נעלם מזמן והאדמה עדיין לא מפסיקה לזוז. הרעד מתחזק והוא נופל קדימה, ידיו ורגליו משתפשפות מהנפילה. העצים במעלה ההר מתחילים לנטות על מקומם, השורשים נמשכים מתוך האדמה החוצה. כמה עצים אף ניתקים ממקומם ומתחילים להתגלגל מטה. הילד נעמד על רגליו, מתחיל לרוץ. האדמה הרועדת מאיצה את צעדיו והוא נופל ומתגלגל, שוב קם ורץ אבל מחליק ושוב מתרומם ורץ קדימה בכל כוחו. הוא פונה פנייה חדה ימינה, נותן לעצים המתגלגלים לעקוף אותו, אבל בתוך כך נכנס למסלול של עץ אחר שמתגלגל לעברו ברעש אדיר. הוא מגביר את קצב הריצה עוד יותר, מתנשם ומתנשף, הידיים נעות במהירות לצידי גופו. הרעש נפסק בפתאומיות והוא מעיף מבט לאחור, מגלה שהעץ נתקע בין שני עצים גבוהים. הוא מאט מעט את קצב הריצה כשרעם של עצים נעקרים ממקומם נשמע מאחוריו. הוא מסתכל לאחור שוב ורואה שכעת שלושת העצים מתגלגלים במהירות לעברו.
הוא חותך הצידה שוב, לחמוק מהם. מכאן הוא כבר מצליח לראות את קצה ההר ישר למולו, אבל ההר הולך ומטפס מעלה, הקרקע הבטוחה הולכת ומתרחקת. הוא מגביר את קצב הריצה בכל כוחותיו האחרונים, ידיו מתנופפות לפנים ולאחור במהירות, הזיעה ניגרת על פניו. הוא כבר בקצה ההר, שולח רגליים קדימה, מזנק גבוה באוויר מעבר לשפת ההר, ידיו מונפות מעלה עד שהוא נחבט ומתגלגל על הקרקע, אבל מיד מתרומם לעמידה, דוחף באמצעות ידיו את עצמו חזרה לעמידה, ממשיך לרוץ.
הוא מסתכל לאחור, אל עבר ההר שצומח ועולה לנגד עיניו, האדמה מתפוררת ממנו. העצים - כמו טיפות גשם נושרים ממנו ומתנפצים לקרקע. הילד ממשיך לרוץ קדימה, להתרחק ככל שיוכל. מבט נוסף אחורה מגלה שבתחתית ההר מבצבצים ארבעה שורשים אפורים עצומים ורחבים. לא שורשים – רגלים. ושההר... בצורתו המשונה כבר פחות הר, אבל בכל זאת... ובכן... רודף אחריו. ומדביק את המרחק במהירות. צינור אפור מתנופף מקצה ההר מעלה, מתנשא באוויר. הילד מסתובב חזרה ורץ כל עוד נפשו בו.
ועכשיו שאגת אריה רועמת מאחוריו. "ראוו!"
הלב של הילד דופק בחוזקה.
"ראוו!" היא רועמת שוב.
הוא מביט לאחור שוב - ניבים לבנים וארוכים שועטים לעברו.
האדמה רועדת תחתיו, הפעם מהצעדים הכבדים המתקרבים. איזו מין מפלצת זו? החדק הארוך, הרגלים האפורות, הניבים הלבנים. במבט נוסף לאחור הוא מבחין בזנב אפור קטן מתנדנד מצד לצד מאחורי המפלצת, אוזניים גדולות מתנפנפות כמו מפרשים לצידי ראשו, משווים למפלצת מראה מוזר.
אם זה מה שהוא חושב שזה- למה זה שואג?
ועכשיו הוא נעצר במקום מבלי שיספיק לחשוב אם זה בכלל רעיון טוב לעצור כשמפלצת עצומה ונוראית רודפת אחריך, מסתובב אליה ואומר:
"אתה לא אריה. אתה פיל."
הפיל נעצר למולו, מניף את החדק למעלה וכמו אוסף אוויר אל תוך הריאות הגדולות, ופוער את הפה שוב ושואג מתוכו שאגה עצומה: "ראוו!!!!"
השאגה מאיימת להעיף את הילד, שערו ובגדיו מתנפנפים לאחור. אבל השאגה משתתקת לבסוף והילד נותר עומד, והוא בוחן את הפיל שלפניו ואומר:
"אתה פיל. פילים לא שואגים."
"מה?" שואל הפיל. כעת גם הוא בוחן את הילד שמולו. וכעת עולה בדעתו לענות:
"אני כן." ומוסיף: "ראוו." אבל השאגה כבר הולכת ונחלשת.
" אני הפיל המשוגע מהקרקס." הוא אומר לילד שמסתכל בו בפרצוף תוהה. "לא שמעת עלי?" שואל.
הילד נד בראשו.
"אולי אתה צעיר מדי, אבל אני ידוע בכל האזור." אומר הפיל. "בכל מקרה, אני מצטער שכעסתי. אני פשוט לא אוהב שהולכים עלי."
"מצטער שהלכתי עליך." עונה הילד. "לא ידעתי שזה אתה."
"למה קוראים לך 'הפיל המשוגע מהקרקס'?" שואל הילד.
"עקב התנהגות שאינה הולמת פילים." מסביר הפיל.
"התנהגת רע ממש?" שואל הילד.
הפיל מנסה להיזכר, ואחר כך לחשוב, וכשגם זה לא עוזר נאלץ להודות - "אני לא זוכר."
השניים שותקים.
"אף פעם לא היה לי חבר פיל." אומר הילד.
"אנחנו חברים?" שואל הפיל.
"אני חושב שכן. לא?"
"אני לא יודע."
"אתה לא רוצה חברים?"
"אני רוצה. אני לא יודע אם מותר לי." אומר הפיל. "יש לי תעודה. אולי כתוב בה משהו על זה." אומר הפיל ומראה לילד תעודה המונחת מקופלת בכיס המוצמד לגבו. על גבי התעודה, באותיות אדומות וגדולות, נכתבו הדברים הבאים:
זו התעודה לפיל המשוגע מהקרקס
שיקרא כך מעתה ואילך
עקב התנהגות שאינה הולמת פילים.
וזה רשמי.
הילד קורא בתעודה ובוחן אותה בכובד ראש, הופך אותה מצד לצד.
"כתוב רק על התנהגות בלתי הולמת לפילים. על חברים לא כתוב כלום." פוסק הילד.
"אז אנחנו יכולים להיות חברים?" שואל הפיל.
"אם תבטיח שלא תתנהג בהתנהגות שאיננה הולמת פילים יותר לעולם." אומר הילד.
"אני מבטיח." אומר הפיל בנחרצות. אבל לאחר חשיבה נוספת של כמה רגעים מוסיף ואומר: "אבל זה יכול לקרות מבלי שארגיש."
הם מהרהרים על כך בכובד ראש.
"אז בוא נחליט שאם זה יקרה, העונש שלך יהיה לשבת בצד ולחשוב על מה שעשית. מוסכם?"
"מוסכם."
"מצוין. אני מכריז עלינו בזאת – חברים. ודבר ראשון שעלינו לעשות בתור חברים הוא לנהוג על פי כללי הנימוס ולהציג את עצמנו. אני גיורא." הילד מושיט ידו ללחיצה.
"אני..." אומר הפיל. "אני... הפיל המשוגע מהקרקס." ומושיט רגל קדמית קדימה.
"זה ארוך נורא." אומר גיורא.
"אני יכול גם בלי שם." אומר הפיל. "פשוט אהיה לידך ולא תצטרך לקרוא לי."
"אני אמציא לך שם." אומר גיורא.
"באמת?" עיני הפיל נאורו.
"מה אתה אומר על... שוּגָ?"
"גיורא ושוג. שוג וגיורא. זה מצוין ממש."
"אם כך, לאחר שנהגנו בנימוס – אנחנו יכולים להתחיל לשחק!"
"אפשר לאכול קודם? אני רעב."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה