ברוכים הקוראים

הכותב צפון בחדרו ומנסה ללכוד מחשבות צפות אל הדף.
כשסוף סוף הן מונחות להן הוא רוצה לדעת האם הפאזל שהרכיב שלם.

כאן אתם נכנסים לתמונה. אשמח לתגובות ולהערות שלכם.

יום שני, 5 ביולי 2010

גיורא ושוג - פרק שלישי - באגם

גיורא ושוג עומדים על שפת צוק מעל אגם, לצידם עץ תמיר בעל גזע רחב. גיורא תופס בקצה שורש המשתלשל מטה ממרום העץ. הוא זורק את קצהו מעלה, הקצה מתלפף סביב ענף, יוצר נדנדה. שוג עומד בקצה הצוק, מביט מטה.

"אתה רוצה להיות ראשון?" שואל גיורא. הוא מבחין בפנים החיוורים של שוג ומוסיף: "אתה לא מרגיש טוב?"

"אני בסדר." אומר שוג בשקט.

"מה, אתה מפחד?" שואל גיורא ונעמד לצידו על קצה הצוק. "זה לא כזה גבוה."

"אף פעם לא אהבתי לעשות את זה." אומר שוג ומתרחק משפת התהום חזרה לקרקע בטוחה.

"זה קלי קלות. אני אראה לך." אומר גיורא, אוחז בנדנדה ומזנק עליה, מתנדנד מעבר לשפת הצוק וקופץ אל תוך המים. כעבור כמה רגעים הוא מופיע חזרה על שפת הצוק.

"עכשיו תורך. אתה צריך עזרה?"

שוג מניד בראשו וקם על רגליו, ניגש אל הנדנדה. הוא תופס אותה בפיו, מניח עליה את שתי רגליו הקדמיות. הוא הולך כמה צעדים לאחור כדי לתפוס תנופה, מרגיש את הענף מתכופף מטה תחת כובד משקלו. הוא נושם עמוק, דוחף את עצמו קדימה ומרים את רגליו האחוריות מעלה, הנדנדה מרחפת קדימה, לוקחת אותו אל מעבר לשפת הצוק. הוא מצמיד את רגליו האחוריות זו לזו, בטנו ניצבת מאוזנת על הנדנדה. הוא מרגיש שהענף נמשך למטה תחת משקל גופו, שומע מאחוריו רעש פצפוץ חזק של הענף שנשבר. הוא צונח מטה במהירות, נוחת אל תוך המים בחבטה גדולה, שוקע לתוכם. מבוהל, הוא בועט ברגליו לכל כיוון, מנסה לדחוף את עצמו חזרה אל מעל המים, שוקע שוב ושוב. רק כשהוא מצליח להניח את רגליו על הקרקע החולית ולהוציא את ראשו מחוץ למים הוא נרגע.

גיורא מופיע כעבור רגע על ידו, שוחה סביב, הראש החום מבצבץ מחוץ למים.

"ראית כמה זמן אני יכול להיות מתחת למים בלי לנשום?" הוא אומר לשוג. "'סתכל. 'סתכל איך אני צף." הוא נשכב על הגב, בועט ברגליו כדי להשאר לצוף, עיניו עצומות. כשהוא פוקח את עיניו הוא רואה את שוג שקוע בניסיונות לטבול את אוזן שמאל בתוך המים כדי לשטוף את החול שמאחורי האוזן תוך כדי ניסיון לשמור את פיו מחוץ למים.

"בוא, אני אקרצף לך מאחורי האוזניים." הוא אומר ושוחה לעברו.

* * *

שוג עומד במים החמימים, גיורא על ראשו מגרד מאחורי אוזניו. השמש עומדת גבוה במרכז השמים והעיניים של שוג מתחילות להיעצם. פיו נפער לפיהוק גדול והוא מתחיל להתקדם אל מחוץ למים, אל רצועת החוף שמולם.

"אני עייף." אומר שוג, רגליו על החול הרך. הוא רוכן מטה, אל האדמה, מתיישב על החול. גיורא יורד מעל גבו ושוג נשכב על הגב, רגליו פרושות לצדדים.

"אבל אני לא עייף בכלל." רוטן גיורא, מטפס על הבטן השמנמנה והבהירה של שוג ומתיישב עליה, עיניו של שוג כבר עצומות.

"הבטחת שנשחק." אומר גיורא, תוך שהוא משפשף את עיניו.

"זה לא הוגן." הוא מסתובב על גבו ונשכב על הבטן הגדולה, מפהק פיהוק גדול. "אני לא עייף בכלל."

כעבור כמה דקות עיניו נעצמות והוא שוקע בשינה עמוקה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה