tag:blogger.com,1999:blog-88774234837107266242011-08-03T13:09:49.339-07:00סיפורי אגדה ופנטזיה. לילדים אבל לא רק.תולהhttp://www.blogger.com/profile/13897481085343209110noreply@blogger.comBlogger61100tag:blogger.com,1999:blog-8877423483710726624.post-50149881164728855522010-07-07T08:29:00.000-07:002010-07-07T08:32:52.807-07:00

לקריאת הסיפורים לחצו על תווית שם הסיפור הנמצאת מימין.שמות הפרקים עצמם נמצאים מימין, רק קצת יותר למטה.קריאה נעימה!

תולהhttp://www.blogger.com/profile/13897481085343209110noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8877423483710726624.post-70585042045479233822010-07-05T08:50:00.000-07:002010-07-05T08:54:01.290-07:00

כדור הבדולחבאישון לילה אפל ושחור צעד מלך זקן, חולה, לאורך מעבר סודי. בצעדים איטיים, נעצר מדי פעם לנוח, התקדם לאורך מעבר ארוך וצר, מתפתל בין קירות הארמון. האור היחיד שהאיר את צעדיו היה להבת נר, חושפת כתונת לילה בהירה תלויה על גוף צנום ושיער מדובלל סביב פנים חרושות קמטים. הוא הרגיש בטוח בחסות השינה בה היה עטוף הארמון, לא מודע לכך שמישהו נוסף ער יחד איתו, עוקב אחריו בדממה. סוף סוף הגיע אל קצה דרך

תולהhttp://www.blogger.com/profile/13897481085343209110noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8877423483710726624.post-71983070442123303202010-07-05T08:45:00.000-07:002010-07-05T08:48:28.130-07:00

גיורא פוקח את עיניו, מתיישב ומסתכל סביב על מי האגם הכחולים שלפניו, על החול הלבן הרך שסביבם, עיניו עדיין כבדות מהשינה, נע יחד עם בטנו של שוג העולה ויורדת עם כל נשימה. הוא מסתכל לאחור אל שוג שעדיין שקוע בשינה עמוקה. הפה שלו פתוח, אוזניו פרושות לצדדים, וחדק אפור וארוך מתעקל על החול. גיורא מחליק מהבטן העגולה מטה אל החול, מתקרב לראשו של שוג. הוא נעמד ליד החדק הארוך, מבחין בפסים לבנים קטנים לאורך החדק

תולהhttp://www.blogger.com/profile/13897481085343209110noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8877423483710726624.post-76432632839944576682010-07-05T08:44:00.000-07:002010-07-05T08:49:08.677-07:00

גיורא ושוג עומדים על שפת צוק מעל אגם, לצידם עץ תמיר בעל גזע רחב. גיורא תופס בקצה שורש המשתלשל מטה ממרום העץ. הוא זורק את קצהו מעלה, הקצה מתלפף סביב ענף, יוצר נדנדה. שוג עומד בקצה הצוק, מביט מטה. "אתה רוצה להיות ראשון?" שואל גיורא. הוא מבחין בפנים החיוורים של שוג ומוסיף: "אתה לא מרגיש טוב?" "אני בסדר." אומר שוג בשקט. "מה, אתה מפחד?" שואל גיורא ונעמד לצידו על קצה הצוק. "זה לא כזה גבוה." "אף פעם

תולהhttp://www.blogger.com/profile/13897481085343209110noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8877423483710726624.post-6375715792883577202010-07-05T08:43:00.001-07:002010-07-05T08:49:25.375-07:00

גיורא ושוג תחת עץ תפוזים. שוג עומד על רגליו האחוריות, רגליו הקדמיות נשענות על גזע העץ, צווארו מתוח מעלה, שפתיו מתוחות קדימה, מנסות להקיף תפוז עגלגל וכתמתם. "תביא לי! תביא לי!" מקפץ גיורא לידו בעוד שוג מצליח לתפוס את התפוז בין שיניו, מושך אותו לאחור. הענף מתכופף מטה אבל התפוז מסרב להתנתק. שוג ממשיך למשוך את התפוז עוד ועוד מטה עד שלבסוף התפוז ניתק מהעץ, שוג עף לאחור, נוחת על ישבנו. גיורא רץ לעברו,

תולהhttp://www.blogger.com/profile/13897481085343209110noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8877423483710726624.post-73559361050469911092010-07-05T08:34:00.000-07:002010-07-05T08:49:40.702-07:00

כשאתה יוצא לטיול אתה לוקח בחשבון שהרים לא אמורים לזוז. אתה נזהר שלא להחליק, מתרחק מקוצים ושומר שלא יקרעו לך המכנסים. ההר הוא החלק הבטוח בסיפור. אם כך, מה גורם להר ככל ההרים, ביום שאינו שונה מקודמו, לפקוח עין בוחנת? כדי לאתר את הסיבה נתקרב אל ההר המכוסה לכל אורכו שפעת עצים, נעמיק פנימה בין סבכת ענפים עטופה רעמת עלים ירוקה, עד שנגלה שביל לא סלול העובר בין גזעים עבים ששורשיהם

תולהhttp://www.blogger.com/profile/13897481085343209110noreply@blogger.com0